<h1>תוספות רי"ד — קידושין</h1>
<h2>דף יט:</h2>
[קידושין נ"ה ע"א] אין מועל לאחר מועל במוקדשין. פירש שאם רכב על חמור של מוקדשין ונהנה ממנו שוה פרוטה יצא לחולין וחייב לשלם כל קרן החמור וחומשו שכבר הוא שלו הלכך חבירו לא מעל.
<h2>דף כ.</h2>
[קידושין מ"ב ע"ב] נימא אין שליח לדבר עבירה ולימעול שליח. פי' אע"ג דבשגגה היא ואין לומר שם דברי מי שומעין כיון דאלו הוה מזיד לא היה חייב השולח כי אם השליח דאין שליח לדבר עבירה השתא נמי דהוי בשגגה לא למעול אלא שליח שהשגגה הולכת אחר המזיד דומיא דחייבי חטאות שכל שחייב על המזיד כרת חייב על שוגג חטאת [שבת ס"ט ע"א] והכא נמי מי שחייב על המזיד או לאו או מיתה בפלוגתא דרבי ורבנן בהזיד במעילה דחד אמר באזהרה וחד אמר במיתה בסנהדרין [פ"ג ע"א] הוא יתחייב על השוגג קרבן מעילה.
<h2>דף כא.</h2>
[קידושין מ"ט ע"ב] אמר (רבה) [רבא] הוי דברים שבלב ודברים שבלב אינן דברים. פירוש אף על פי דמוכחא מילתא לעלמא דלמיסק לארעא דישראל זבין כגון שידעו בו שכיניו שהיה בדעתו לעלות כיון שלא פי' בפיו בעת המכירה כי הוא רוצה לעלות אמרינן דברים שבלב אינן דברים. דאי בדלא מוכחא למה לי למימר אינן דברים תיפוק לי' דלא מהימן דלא כל הימנו לומר כך היה בלבי ולבטל המכר. ותו דבעי תלמודא מנא ליה לרבה הא ואי דלא הוה מוכחא מילתא אמאי בעי מנא ליה והא סברא קאמר אלא ודאי אע"ג דמוכחא מילתא שכך היתה דעתו אפ"ה אמר דברים שבלב אינן דברים מש"ה בעי מנ"ל הא דהא [לא] הקנה לו בכל לב ואמאי אמרינן דברי' שבלב אינן דברים. גם המורה הכי פי' לקמן בהילכתן גבי ודילמא שאני התם דלמפטר נפשיה מקרבן קא אתי. אבל האי גברא חזינן ליה שטורח לעלות לא"י. אלמא אע"ג דמוכחא מילתא אמר רבה דברים שבלב אינן דברים. וראיתי שנוטים אחרי רבינו חננאל זצוק"ל דאמר דהיכא דמוכחא מילתא דאדעתא דהכי זבין ולא אתקיים הדרי זביני ומשוים דין זה לדין המברחת בפ' האשה שנפלו לה נכסים [כתובות ע"ט ע"א] דמשום דידעי מילתא דבעבור שרוצה להינשא קא עבדא אנן סהדי ואמדינן דעתה דלאו בכל לב יהבא ומבטלין להאי מתנה וכן נמי בשכיב מרע כשכתב כל נכסיו לאחרים אמדי' דעתיה דסבור למות ומשום הכי נותן [ב"ב קמ"ו ע"ב] ואם עמד חוזר וכן נמי מאי דאמרי' התם מי ששמע שמת בנו וכתב נכסיו לאחרים ושמע שהוא חי שמתנתו בטילה דאזלינן בתר אומדנא. וכן נמי מאי דאמרן בפ' אלמנה ניזונית [כתובות צ"ז ע"א] דזבני אפדניהו משום בצורתא דהדרי זביני משום דאזלינן בתר אומדנא. ואין הדבר כן שאם לא היה ידוע שהוא רוצה לעלות לא"י אמאי איצטרך רבה למימר דברים שבלב אינן דברים ואע"פ שהן דברים מאן מוכח שכך היה בלבו הא גבי מעילה דליכא הוכחה אמרי' [להלן נ' ע"א] ודילמא למיפטר נפשיה מקרבן קאמר הכי כ"ש הכא דאיכא למימר דילמא לאהדורי זביני אמר הכי ולעולם דברים שבלב דברים אלא ודאי הדבר ברור כשמש דבהכי עסקינן כגון שהיה ידוע לכל שכיניו כי הוא רוצה לעלות אלא מפני שלא הודיע דבר זה בעת המכר אמר רבא דדברים שבלב אינם דברים כדפירש המורה וכדכתיב בספרים ובעידנא דזבין לא אמר. וההיא דזבני אפדניהו כגון דאמר בההיא שעתא כדפרישי' התם. וההיא דמברחת דמבטלינן למתנה ולא אמרי' דברים שבלב אינן דברים ואזלינן בתר אומדנא משום דהיא מתנה ולא שביק איניש נפשיה ויהיב לאחריני אבל אם מכרה נכסיה אף על פי שהדבר ידוע שהיא רוצה להינשא מכרה קיים וכן נמי שכיב מרע אם מכר כל נכסיו לא אמרינן כסבור למות הוא שאם כן למה קבל מעות ודוקא כשנתן וחילוק יש בין מכר ובין מתנה. והכי אמרינן בפ' מי שמת [ב"ב קמ"ט ע"א] איבעיא להו מכר כל נכסיו מהו זימנין אמר רב יהודה אמר רב אם עמד חוזר וזמנין אמר רב יהודה אמר רב אם עמד אינו חוזר ולא פליגי הא דאיתנהו בעיניהו והא דפרעינהו בחובו. פי' אי איתנהו בעיניהו מכרו קיים דאין סבור למות אלמא חילוק יש בין מכר ובין מתנה. וכן נמי בההיא דבעיא למיסק לארץ ישראל אם לא מכר אלא חילק קרקעותיו לקרוביו בעבור שהיה סבור לעלות והיו יודעים העולם כי הוא רוצה לעלות ולא עלה אין מתנתו מתנה ואע"פ שבעת המתנה לא אמר כלום דאיכא אומדנא ואנן סהדי דאדעתא דהכי עבד ואין המתנה דומה למכר ומה שאומר בסוף ההלכה בההוא דאתא לקמיה דרבא ולקמיה דרב אשי כגון שפירש בעת המכירה בעבור שהוא רוצה לעלות כדפירש המורה ומשום הכי היו רוצים לבטל המכר.
[קידושין נ' ע"א] אמאי והאמר לא היה בלבי. פירוש ואע"ג דלא מוכחא מילתא אנפשיה יהא נאמן ולא יביא חולין לעזרה. ודלמא שאני התם דלמפטר נפשיה מקרבן קא אתי. פירוש ואף על גב דכי אמר נזכרתי מהימנינן ליה התם דליכא שום אמתלא דמוכחא דמשקר. אבל הכא איכא קצת אמתלא שאם היה בלבו לקפוד על הכיס למה לא פירש לו כפי מה שפירש לו מן החלון או מן הדלוסקמא.
[קידושין נ' ע"א] הוה לי' למימר נזכרתי. והלכך אי דברים שבלב הוי דברים יהא נאמן לומר בלבי היה על ידי מגו אלא לאו ש"מ דברים שבלב אינם דברים ואף על פי שלא היה בלבו מכיס זה כיון שלא פירש לו בפיו לא שינה שליחותו ותפשוט מהכא דדברים שבלב אינם דברים ואע"ג דמוכחא מילתא דדעתיה הוה למיסק. ורבינו חננאל זצוק"ל כתב וקיי"ל דכל היכא דמוכחא מילתא דאדעתא דהכי זבין ולא אתקיים הדרי זביני. ואינו נראה לי אלא אף על גב דמוכחא מילתא דדעתיה למיסק כל זמן שלא הוציא בפיו בשעת המכירה אינו כלום ולא הדרי זביני כדאוכחית לעיל דדברים שבלב אינן דברים. אבל אם פירש בפיו כי רוצה לעלות אף על פי שלא מכר לו על תנאי אלא סתם אי לא מצי למיסק הדרי זביני. עיין בפרק אלמנה ניזונת בפסקיי.
